תרשה לי לשתף פה את חבריך… פגשתי אותך בכניסה למושב אלישמע על-מנת לרכוש את ספריך עבור חברה טובה שהיתה באותה עת במשבר גדול. עוד באותו ערב היא טסה לחו״ל עם בתה. כשחזרה לארץ, היא דרבנה אותי לקרוא את הספרים שלך, לאחר שאלו ענו לה על תסכול גדול שחוותה באותו זמן. לקחתי, קראתי בשקיקה, כל ספר, כל דף, כל שורה, כל מילה… המקום פה קצר מלהכיל עד כמה שהתמלאתי בתובנות ובסיפורי חיים שאם לא הייתי מאמין למה שכתבת, הייתי חושב שזה חלק מסיכום לסרט מטריקס. הפתיחות שבה כתבת וההומור השזור בין הדפים – השאיר אותי נפעם ונרגש, כמו לאחר קריאת רומן בין הזמנים. במקום להחזיר לחברה את הספרים, היא ביקשה שאעשה איתם משהו מועיל לאחרים. מה יותר מועיל מלתרום ספר טוב לספרייה עירונית שתקציביה קוצצו כדי שיהיה לשלם משכורות חינם לעובדי אותה עירייה. אהה, לא ציינתי, החברה שקראה את ספריך, היא אימא לילדה עם פיגור קל, שלומדת בבית ספר רגיל, ושבעלה בחר לעזוב אותן כשהילדה היתה בת שלוש. עכשיו בטח תבין עד כמה היא שאבה עידוד מספריך. (אלה היו שישים שניות על ספרים ולקחים) :)